אסטרטגיית אבטחה לישראל. השאלות שצריכות להישאל והמענה שצריך להינתן
לקראת כנס האבטחה 2019 ערכנו פעם נוספת דיון משותף עם אל”מ במילואים ד”ר גבי סיבוני מהמכון למחקרים אסטרטגיים INSS אשר מוביל את עבודת המטה לגיבוש נייר עבודה תחת הכותרת “תפיסת האבטחה בישראל”. עיקרי נייר זה יוצגו לראשונה בכנס האבטחה של ישראל 2019 . לדיון הצטרפו מר חיים קניג ומר חגי
*ערך: עירד גיל
כנס האבטחה של ישראל 2019 יוקדש השנה ברובו להצגת מתווה לתפיסת אבטחה לישראל ויחד איתה קווי יסוד להקמתו של גוף לאומי מנחה ומתכלל בתחום האבטחה, שיפעל מכוח תפיסה סדורה ומקובלת על כלל הגופים.
השאלה הראשונה המתבקשת היא: תפיסת אבטחה מה היא?
"בהחלטת הממשלה 411 מה 26- בינואר 1975 נקבע כי: "משטרת ישראל, במסגרת אחריותה לקיום הסדר הציבורי ולביטחון הנפש והרכוש, אחראית לקבוע דוקטרינת אבטחה…" הכוללת קביעת נהלים הכשרת קציני ביטחון ועובדי ביטחון אחרים, פיקוח, הזרמת מודיעין ומתן התראות
קונקרטיות.
על מנת לא להמציא את הגלגל אתבסס על ההגדרה המופיעה בויקיפדיה למושג "דוקטרינה", עם השינויים המתבקשים עבור עולם האבטחה; "רמת תכנון הנמצאת בין אסטרטגיה לטקטיקה שתפקידה לספק צורת מחשבה כללית לפתרון בעיות, אך אינה מסבירה כיצד לפתור אותן. הדוקטרינה אינה עוסקת בפרוט השלבים והפעולות המובילים לפתרון בעיה ואינה מורה כיצד לנקוט. מנגד עוסקת "דוקטרינה לאומית" ביעדים המדיניים של האומה, המשימה הכללית של הצבא או הענף )במקרה דנן מערך האבטחה האזרחי הפועל במרחב הציבורי(, קובעת עקרונות כלליים בדרך להשגת היעדים ואף מגדירה סיכונים ואיומים בביצוע המשימה".
למה אנו זקוקים לתפיסת אבטחה לאומית?
חגי ברעם: "לפני שנענה על שאלה זו צריך להתחיל בכמה הנחות יסוד אשר יובילו אותנו לתשובה המתבקשת. להבנתנו, בשנים הקרובות ימשיך הטרור להוות איום מרכזי על ישראל, הן בארץ והן בחו"ל ולפעולות טרור שיסבו נזק משמעותי עלולות להיות השלכות ברמה הלאומית. אתגרי האבטחה אינם מתחילים או מסתיימים בתחום הפח”עי. תפקיד האבטחה במרחב הציבורי משלב בתוכו סוגיות רבות החל מהאיום הפלילי, סדר ציבורי ומניעת אלימות, אבטחת מידע וסייבר ועוד, הדורשים ראיה והנחיה ברמה הלאומית. קבלת החלטה על פרוקו או הקמתו של מערך אבטחה יכולה לקחת דקות אך משך הזמן הכרוך ביישום ההחלטה יכול לקחת זמן ארוך העלול להיות קריטי. נכון להיום ישנם מס’ גופים מנחים שלא תמיד מסונכרנים ביניהם וחמור מכך ישנן גופים רבים, ביניהם גופי תשתית קריטית, שאינן מונחים כלל. מצב זה גורם לכך שרבים מאזרחי ישראל לא זוכים למטריית אבטחה לאומית. לכן, ברור שיש צורך בגוף לאומי שידע לסנכרן ולתכלל את כלל הפעולות הנדרשות ברמה הלאומית ולאורך זמן. גוף שכזה לא יכול לפעול ללא אסטרטגיה מנחה אשר תשמש כעמוד לפני המחנה המתווה דרך ושיטה. רק תכנית אסטרטגית לטווח ארוך יכולה לתעדף את האיומים והמענים ולקבוע מדיניות. לא פחות חשוב, קיום מערך האבטחה כרוך בעלויות העצומות שחלקן הגדול הושתו על הגופים העסקיים. החלהדבר מחייביכולת עמידה בפני לחצים של בעלי עניין בד בבד עם אחידות ושקיפות אותן ניתן ליצר רק ע”י מדיניות קבועה וידועה לכל. בנוסף, גם המשאבים המוגבלים מחייבים ראיה לאומית כוללת. אסיים ואומר שמנהלי האבטחה בגופים השונים מרגישים שעל כתפיהם מוטלת אחריות רבה בתחום שההסדרה בו לא קיימת או חלקית בלבד. מצב זה מחייב אותנו לשאול את השאלה – אבטחה אזרחית לאן? לאחרונה הוקמה “הרשות לאבטחת הסייבר” שיכולה להוות דוגמה גם עבורנו. אם אנו רוצים לטפל באבטחה האזרחית כמו שצריך, אזי צריך להקים גוף חדש שלא קיים היום שיהיה מסוגל לקחת אחריות על עולם זה והמודל של “הרשות לאבטחת הסייבר” ובהחלט יכול לשמש כדוגמה
.
ציינת בפתיחת דבריך שלפעולת טרור שתסב נזק משמעותי עלולה להיות השלכה ברמה הלאומית למה כוונתך?
חגי ברעם: יש לא מעט דוגמאות הממחישות הצורך לבחון את המענים האבטחתיים בראיה לאומית. אתן לך מספר דוגמאות מהעבר: במרץ 1978 התרחש אירוע טרור שלימים כונה “פיגוע כביש החוף”. כפועל יוצא מפיגוע זה יצאה ישראל למבצע ליטני. בשנת 1984 התנקשו מחבלים מארגונו של אבו-נידל בשגריר ישראל בלונדון שלמה ארגוב, אירוע שגרר את ישראל למבצע שלום הגליל שלושה חודשים מאוחר יותר.
בתאריך 17.4.86 – סיכל מערך האבטחה הישראלי ניסיון להעלות מטען על מטוס “אל-על” בדרכו מלונדון לישראל, פרשה שקיבלה את השם “פרשת אן מרי מורפי” על שם הבחורה שבתיקה נימצא המטען. ראש הממשלה דאז שמעון פרס אמר כי לו היה הפיגוע מצליח, היה הדבר מוביל למלחמה בסוריה, שהמודיעין הצבאי שלה עמד מאחורי ניסיון הפיגוע. )על הפרשה אפשר לקרא בהרחבה במגזין מצודה מספר .)25 בפברואר 1994 נכנס ברוך גולדשטיין למערת המכפלה ורצח 29 מתפללים, אירוע זה גרר את ישראל לתקופה ארוכה של פיגועי התאבדות בכל רחבי ישראל ואין ספק כי אירוע דומה אם היה מתרחש היום בהר הבית היה יכול בנקל לגרור את ישראל למלחמה כוללת.
חיים קניג : אני רוצה לחזק את דברי חגי ולצורך כך אני רוצה להציג את הבעיות המתרחשות היום בשל העדר תפיסת אבטחה סדורה וגוף לאומי מתכלל: נכון להיום וחגי הזכיר זאת, גופים גדולים בתחומי התעשייה, התשתיות והאנרגיה אינם מונחים כלל, ואלו שכן, מונחים ע”י גופים שונים שלא תמיד מסונכרנים בהנחיותיהם אך פועלים בשכנות ולעיתים תחת קורת גג אחת כפי שקורה באתרים רגישים דוגמת הקריה בתל אביב, עוטף ירושלים ועוד. אירוע הטרור לפני כשנתיים במתחם שרונה המחיש בעיות אלו. )תחקיר פרשת “שרונה” ראו בגיליון 24 של עיתון מצודה(. בעיה חמורה נוספת היא הקצאת תקציב ציבורי לא שוויוני בין הגופים השונים. כך, למשל, ניתן לראות פער עצום בין התקציב הציבורי המוקצה לאבטחת מוסדות החינוך בישראל המגיע לכ’ 150 ₪ לתלמיד לשנה בעוד התקציב המקצה לאבטחת תושב יהודי המתגורר במזרח
ירושלים מגיע לכדי 130,000 ₪ לתושב.
העדר תפיסת אבטחה גורר יוזמות מקומיות בעלות השפעה ברמה הלאומית ולראיה המעבר לאבטחה ניידת בבנקים שהביא לפיטוריהם של 1200 מאבטחים נייחים. העדר התפיסה הביא לשינויים קיצוניים במדיניות, כגון השינוי שבוצע בנוגע לחימוש במרחב הציבורי –ממדיניות מצמצמת והנחיה לאסור על מאבטחים לצאת עם נשקם הביתה בסוף המשמרת, עברנו למדיניות מרחיבה תוך קריאה לאזרחים לשאת את נשקם במרחב הציבורי, גם הקמתה ופרוקה של היחידה לאבטחה התחבורה הציבורי מצביעה על בעיה זו.
בראיון שביצעתי עם זאב צוק רם (ווה) המופיע בעמוד 22 של גיליון מספר 28 של מגזין מצודה, מתריע ווה על בעיית הרציפות התפקודית במערכי האבטחה הקריטיים במדינה– רבים מאנשי מערך האבטחה משרתים באופן פעיל במילואים ומגויסים בחירום. מי יישאר לאבטח את התשתיות הקריטיות? ואם אני מזכיר מצבי חירום הרי כוח האבטחה במתקן, נמנה כמעט בכל מקום עם “המגיבים הראשונים”, אך מה הכשרתו לכך?
כל הנושאים הללו ורבים אחרים מצביעים על הפערים הנוצרים בשל העדר תפיסת אבטחה וגוף לאומי מתכלל. אם ננסה לעשות השוואה בין תפיסת אבטחה לבין תפיסת ביטחון, נמצא עצמנו "בחברה טובה"… כותב עמיר רפפורט ב 20.8.2015- ב"ישראלדיפנס": "מסמך אסטרטגיית צה"ל שפורסם באוגוסט 2015 שופך אור על הממשק הרגיש שבין הדרג הצבאי והמדיני ומנסח את מטרות העל הביטחוניות, אבל בה בעת חושף כשלים ובעיות יסוד בתפיסה הישראלית… בראש ובראשונה בעובדה שמסמך 'אסטרטגיית צה"ל' אמור לגשר בין תפיסת ביטחון לאומי שתוכתב על ידי הדרג המדיני לתכנית בניין הכוח של צה"ל ותפיסת ההפעלה – מסמך חשוב בפני עצמו, שנותר סודי ומסווג. אלא שאסטרטגיית צה"ל אינה יכולה להתבסס על תפיסת ביטחון לאומית, פשוט משום שאין תפיסה כזו. תפיסת הביטחון הלאומית עודכנה באופן רשמי בפעם האחרונה בימי דוד בן גוריון כראש ממשלה. מאז נכתבו אינספור הגיגים עליה, אבל הם אינם מחייבים. כך קורה שבמקום שצה"ל יבנה את כוחו ואת אמצעי הלחימה שלו על בסיס תפיסת ביטחון לאומי סדורה, מתקיים תהליך הפוך: מסמך 'אסטרטגיית צה"ל' מציג לדרג המדיני את אפשרויות הפעולה שנמצאות ברשותו, בהתאם לאמצעים הצבאיים". האם אתה רואה בהקמת “גוף מתכלל” ובכתיבת תפיסה כמקשה אחת גבי סיבוני: כמובן. רשות לא יכולה לעבוד בלי תפיסה ואותה רשות / גוף שיוקם יהיה אמון תחילה על גיבוש התפיסה. לצערנו אין היום מסמך סדור המגדיר את תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל ונכון היה שתפיסת האבטחה תיגזר מתפיסה זו. אנחנו מוצאים עצמנו במצב שבו מבוצעת אבטחה באופנים שונים אולם זו אינה נגזרת ישירות מתוך תפיסת אבטחה לאומית. בארצות הברית תפיסת הבטחון הלאומי נחתמת על ידי הנשיא מתוך שאיפה שכל הגורמים הרלבנטיים יפעלו כנגזרת מהתפיסה הזו. כך גם באנגליה ובמדינות אחרות. בישראל מתקיימת אנומליה כאשר הדחיפה לגבשולפרסם תפיסת אבטחה שתשובץ בתפיסת הביטחון הלאומי של מדינת ישראל, באה מהדרגים הנמוכים ומהעושים במלאכה בפועל.
כמי שעוסק בשנים האחרונות במחקר סביב נושא הביטחון הלאומי של ישראל האם אכן ניתן לראות באבטחה מרכיב בביטחון הלאומי ?
גבי סיבוני: אין ספק שהאבטחה על גווניה השונים החל מאבטחה המונחית על ידי השב”כ ומבוצעת על ידי השב”כ דרך אבטחה המונחית על ידי משטרת ישראל ומבוצעת ע”י חברות פרטיות ועד לאחרון האנשים שעוסקים במלאכת האבטחה בארץ – כל זה הוא חלק מהביטחון הלאומי הישראלי. הרעיון לביצוע עבודת מטה זו עלה מחברי ועדת ההיגוי של כנס האבטחה ובברכת הדרך של מראש מטה לוט"ר במשרד ראש הממשלה . אני בהחלט חושב שנכון היה שהחברים בחרו להתחבר לגוף כמו המכון למחקרי ביטחון לאומי ) INSS ( שהינו מכון מחקר עצמאי בראשות האלוף במילואים עמוס ידלין העוסק בתחומים הקשורים בעיקר לביטחון הלאומי של מדינת ישראל. מהכירות מעמיקה עם השיטה ועם הארגונים האמונים היום על תחום זה ברור לנו שאף אחד מתוך הגופים עצמם לא ייכנס למרחב הזה ורק גורם בלתי תלוי שיש לו את משאבי המחקר ופיתוח הידע יוכל לבצע משימה זו ואנו במכון השתכנענו בנחיצות של ביצוע משימה זו
הגדרת המשימה
השאלה המרכזית בעבודה זו היא האם יש אפשרות לגבש תפיסה לאבטחה לאומית שתהווה חלק מהתפיסה הכוללתשל הביטחון הלאומי. העקרונות לפיהן פועלת מדינת ישראל הן לדעתי ברורים. כך שלמרות העדר מסמך המגדיר את תפיסת הביטחון הלאומי, אין בפועל מגבלה כלשהי לאף גורם לפתח לעצמו האסטרטגיה. הקווים המנחים, גם אם הם לא כתובים – הינם ידועים. אני רואה ברעיון לגבש תפיסה לאבטחה רכיב נוסף במענה הכולל של המדינה לבטחונה.
“בהיעדרה של דוקטרינה מובנת לכל, נפעל באורח מקרי; הצעות סותרות יתחרו זו בזו בלי שום בסיס ממשי להחלטה שתתקבל על פי הן. כל בעיה שתתעורר תיראה חדשה… הדרך שננקוט אנו תלבש אופי תגובתי יותר ויותר”. קיסינג’ר, “הצורך בדוקטרינה”
כיצד ניגשים לביצוע עבודה מעין זו ?
ברגע שהוחלט להיכנס לנושא אנו פועלים על פי “כללים” מתודולוגיים סדורים המקובלים בתהליכי פיתוח ידע מסוג זה.
הפעולה הראשונה היא לבדוק מה יש. מהו המצב הקיים. מה נעשה במדינה, ובמקומות אחרים בחו”ל, ללמוד מאחרים וללמוד ממה שקיים אצלנו. האתגר השני הוא ללמוד את האיום, איך אנחנו רואים אותו היסטורית ואיך אנחנו רואים אותו מתפתח בעתיד, מה אנחנו רואים נכנס לעולם האבטחה ומה לא כי חיוני לתחם את המרחב של האיום. רק לאחר שסיימנו לענות על שתי שאלות אלו, עוברים לגבש את התפיסה ואת המענה המוצע במסגרתה. כל מענה יחייב תהליכי בניין כוח סדורים. אלה נשענים על חמישה יסודות:
היסוד הראשון הוא גיבוש האסטרטגיה – מה רוצים לעשות ומה המענה. אנחנו מדברים על הרמה הלאומית.
היסוד השני – ההון האנושי. איך מאתרים, מפתחים ומכשירים אותו כדי שיוכל לממש את האסטרטגיה שגובשה. כך יוגדרו הפרמטרים הרלוונטיים על מנת לפתח את ההון האנושי על כל מדרגיו וגוונים, סוגי מקצועות בתחום האבטחה והגדרתם.
היסוד השלישי – טכנולוגיה. אילו כלים טכנולוגיים קיימים או שאנו צריכים לספק כדי לממש את התפיסה.
היסוד הרביעי – נוגע לדרך בה מארגנים את המנה המוצע והממשקים הארגוניים הנובעים מהתפיסה הכוללת. כל נושא הארגון היא אבן מאוד כבדה ואחת מהן יכולה להיות גם הקמה של רשות אבטחה אבל זה מענה ארגוני אחד מתוך כמהשנצטרך לבחון, ויכול להיות שיש נגזרות ארגוניות גם במקומות אחרים כמו המשרד לבטחון פנים, שירות הבטחון, משטרה, מגזר פרטי ועסקי ועוד.. יכול להיות שיש לזה נגזרות לענין הכשרה ולארגון של מערך ההכשרה.
היסוד החמישי – הוא הטמעה של הרעיון. יש תפיסה והיא מגובשת – עכשיו איך דואגים שזה יקרה? באמצעות אימונים, הכשרות ותרגילים. זה בעצם האתגר שלנו. להעלות את הכל על הכתב ולהביא את הדברים למקבלי ההחלטות ולראות אם נצליח להניע את זה ואל לנו לשכוח שבקצה יש גם נגזרות משאביות.
אתה דיברת על פרק האסדרה, מעבר לארגון האם תתייחסו גם למסגרת החוקית?
בוודאי. זה ייכנס לתוך העבודה. כל נושא מי מנחה, את מי מנחים, מי מנחה את עצמו, בעלי התפקידים השונים ועוד יכללו בעבודה זו.
כמה זמן להערכתך תיקח עבודה כזו?
בערך שנה. אנחנו מקיימים פגישות עם קבוצת היגוי, שאיתם אנחנו מקדמים את הנושא.
אני רוצה לשאול שלה “אפיקורסית” האם במדינה כמו שלנו כאשר אין רגע דל והמציאות משתנה חדשות לבקרים אפשר וצריך לקבוע אסטרטגיה מחייבת ?
אני חושב שיסוד האדם לא השתנה מאז האדם הראשון ועד ימינו. לכן, אני חושב שהאתגר שלנו הוא כמובן למצוא את העוגנים שהם אוניברסאליים. אנחנו לא באים לפתור בעיות אקוטיות שקיימות היום ומחר עלולות להשתנות. התפיסה באה לגבש את העקרונות האוניברסליים שיהיו טובים עוד שנים רבות בהקשר של תפיסת האבטחה. הזכרתם את נושא ההקמה והפרוק של היחידה לאבטחת האוטובוסים. אני לא רואה בעצם ההקמה והפרוק בעיה, יחידות מוקמות ומתפרקות מדי יום. השאלה היא איך מתקבלות ההחלטות, האם מי שחשב ניתח והגיע למסקנה שכך צריך לאבטח את האוטובוסים ואחרי שנתיים הגיע למסכנה שהאיום השתנה פעל לפי כללים סדורים. חגי ברעם: ההחלטה על הקמתה מחדש של היחידה התקבלה בגלל פיגוע בודד בארמון הנציב. השיקולים לפתוח ולסגור יחידות זה דבר אחד אך יש גם לתת את הדעת לנושאים כמו שמירת הידע ו”למחיר” ואני לא מדבר רק על כסף, יש להחלטות אלו משמעויות רוחביות, לדוגמה ההחלטה על הקמתה מחדש של היחידה גרמה לזעזוע במספר רב של גופי אבטחה שכן הדרישה לגיוס עשרות רבות של מאבטחים בן לילה בשוק הנמצא במחסור גדול גם כך, גרמה לעלית מחירים בכל המרחב ולבעיות כוח אדם בגופים רבים שהתקשו לעמוד בדרישות המבצעיות שהוגרו להן. בכך נפגעה רמת האבטחה במקומות רבים. יש לציין שהיחידה מעולם לא ממש הוקמה מחדש שכן בין הזמן ששר התחבורה החליט להקים מחדש את היחידה ועד “הקמתה” עבר זמן רב ושובלא היה בה צורך.. הבעיה באבטחה זה כמו להזיז את ההגה של הטיטאניק. לוקח הרבה זמן בין שלב סיבוב ועד שהאנייה משנה כיוון.
גבי סיבוני: הפער המרכזי שאנחנו כבר מזהים היא שיש פה ערב רב של גופים ואין גורם מתכלל שמסתכל על התמונה כולה מבחינה מקצועית ומרכז את הנושא. חייבים למצא דרך להקמתו של גוף מתכלל אחד כפי שעשו לאחרונה עם מרך הסייבר, רשות הכיבוי או פיקוד העורף שהיום הם נותנים, כל אחד בתחומו, את מכלול הנגזרות של הנושאים שתחת אחריותם.
מה אתם מצפים מאותו גוף מתכלל ?
בראש ובראשונה שיהיה מורכב מאנשי מקצוע מנוסים בתחומי האבטחה השונים, שביצעו תפקידי אבטחה מגוונים בפועל והם בעלי השכלה ויכולת מוכחת כנדרש לתפקידם. הגוף שיוקם חייב שיהווה את ציר ההנחיה הלאומי של כלל גופי הביצוע ולכן חייבת להיות הפרדה מוחלטת בין ההנחיה לביצוע. אחת הפעולות הראשונות של גוף זה יהיה לבחון מחדש את איומי הייחוס ולהגדירן, לקבוע את תפיסת האבטחה הלאומית ולכתוב את תורת אבטחה. הגוף החדש חייב להיות “גוף לומד” בעל יכולת ובמנגנונים של שימור וניהול הידע הקיים והנצבר וכמובן בעל יכולת להפצת ידע זה. השלב השני יהיה לקבוע סטנדרטים אחידים למקומות דומים כדוגמת “טריטוריה אבטחתית”, “מרחב ציבורי”, אירועים תחת כיפת השמים ועוד. הגוף המתכלל חייב להיות ער לכל הרגולטורים המכתיבים הנחיות לקב”טים ולדעת לתאם ביניהם. זה יחייב אותו להבין היטב את צרכי הגוף המונחה, אילוציו, אופן חשיבתו, אמצעיו ועוד, כתנאי ליכולתו לתרגם האיום להנחיות אופרטיביות.
כיצד דואגים שעבודה חשובה זו לא תסיים את חייה על מדפי ספרית המכון ?
גבי סיבוני: אנחנו בהחלט מתכוונים להגיש את העבודה לכל הגורמים המקצועיים; החל מהדרג הממונה: מפכ”ל, רמטכ”ל, ראש שרות וגורמים נוספים במרחב ועד לדרגים הממנים: ממשלה וקבינט ולפעול באופן רקטיבי לקידומה בקרב כלל בעלי העניין המדינה.
