משטרה עירונית אמיתית – האפשרות כבר כאן…
החוק כבר מאפשר הקמת משטרה עירונית אמיתית אולם לא ברור מה הסייגים שייקבעו לכך הרשויות המקומיות כנראה לא ערות לכך, אחרת קשה להסביר מדוע טרם עשו שימוש בסמכות.
בשנת 2011, בעקבות בג"ץ על הפעלת "סיירות עירוניות" ללא סמכות, חוקקה הכנסת את חוק לייעול האכיפה והפיקוח ברשויות המקומיות (הוראת שעה), תשע"א – 2011 אשר יצר למעשה את מערך האכיפה העירוני המורכב משוטרים ייעודיים ו"פקחים מסייעים" אשר הוסמכו לסייע למשטרה בנושא אלימות, פרויקט הידוע בציבור בשם "השיטור העירוני".
לאחרונה, לנוכח הצלחת הפרויקט, אישרה ממשלת ישראל כי תכנית הפיילוט של ה"שיטור העירוני" תאושר כפרויקט קבוע במערך השיטור בישראל, תורחב לכלל ישובי המדינה (והחוק לייעול האכיפה יהפוך, באישור הכנסת, מהוראת שעה לחוק קבוע). יחד עם זאת, החוק לייעול האכיפה לא יצר "שיטור עירוני" של ממש משום שהוא העניק לפקחים סמכויות מוגבלות ביותר בכל הנוגע למניעת אלימות ובין היתר קבע כי מערך זה יפעל בהנחיית משטרת ישראל. כלומר, העירייה לא יכולה להפעיל, מכח חוק זה, שיטור עירוני אמיתי, כמו זה המוכר במדינות רבות בחו"ל.
לא ברור עד כמה תהיינה הרשויות מעוניינות ליטול על עצמן משימה משמעותית כל כך אבל ככל שהדבר יהיה רלוונטי עבורן, ייתכן כי חוק אחר יכול לספק פתרון לכך וניתן יהיה מכוחו להקים משטרה עירונית אמיתית שתוכל לפעול בעצמאות רבה מאוד בתחומים מסוימים, אף ללא סיוע של משטרת ישראל.
במה דברים אמורים?
לצד חקיקת חוק לייעול האכיפה, חוקקה הכנסת, בשנת 2011, תיקון לפקודת העיריות [נוסח חדש] אשר נראה כי מלוא הפוטנציאל הגלום בו טרם התגלה ברשויות.
פקודת העיריות הוא החוק אשר יוצר את העירייה ומסמיך אותה לבצע את תפקידה. סעיף 249 לפקודת העיריות קובע את סמכויות העירייה ועד לתיקון בשנת 2011 לא נכללה ביניהן הסמכות לעסוק בשמירה, אבטחה וסדר ציבורי. כאמור, בשנת 2011, לאחר ביקורת של בג"צ, לצד חקיקת חוק לייעול האכיפה, תיקנה הכנסת גם את פקודת העיריות ובעקבות אותו תיקון, מאפשר כיום אותו סעיף 249 לחוק לעירייה לעסוק ב"שמירה, אבטחה וסדר ציבורי".
משמעות הדבר כי מתוקף סעיף 250 לפקודת העיריות, סעיף ותיק בחוק, יכולה מועצת העיר להתקין חוקי עזר אשר יעסקו בנושאים אלו, כלומר להתקין חוקי עזר בנושאי אבטחה וסדר ציבורי ואף לאכוף אותם באמצעות אנשי הפיקוח שהיא תמנה.
אחת השאלות המרכזיות בהקשר זה היא שאלת הסמכויות הנדרשות לשם אכיפה, שהרי אין כל יתרון בהתקנת חוקי עזר ייחודיים בנושאי אבטחה וסדר ציבורי ולהמתין למשטרה מקום שהחשודים יסרבו לשתף פעולה עם אנשי הפיקוח.
כאן נכנס לתמונה סעיף 264 לפקודה, אף הוא סעיף אשר קיים בחוק מזה שנים רבות, ומתיר למועצת העיר להסמיך "פקיד עירייה" בסמכויות שוטר ביחס לשלל חיקוקים: חוקי עזר וחקיקה ראשית (חוקי מדינה). משמעות הדבר כי הפקח, אשר עונה להגדרת "פקיד עירייה" על פי הפקודה, יוכל במסגרת אכיפת חוקי עזר אלו להשתמש בסמכויות שוטר, ספציפית עיכוב, מעצר וחיפוש כמפורט בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969 ובחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996.
את מי יכולים לשמש סעיפים אלו? בעיקר רשויות המבקשות לשמור על עצמאותן ולהמשיך להפעיל "סיירות בטחון עירוניות" כדוגמת אלו שפעלו בערים רבות טרם פסיקת בג"ץ אולם גם ערים אשר נמצאות כבר בפרויקט ה"שיטור העירוני" יכולות להקנות באמצעות סעיפים אלו יותר סמכויות לאנשי האכיפה שלהן – למשל: חקיקת חוק עזר המתיר שפיכת אלכוהול בידי פקחים, פעולה אשר יוחדה לשוטרים עד כה.
פרט נוסף שחשוב להדגיש נוגע לחשש של השלטון המרכזי כי השלטון המקומי יעשה שימוש לא מבוקר בסמכויות אשר יכולות להגזר מהסעיף החדש. כנראה נוכח חשש זה, קבעה הכנסת כי התקנת חוקי עזר בתחום השמירה, אבטחה וסדר ציבורי תהיה ב"נושאים, בתנאים ובסייגים שקבעו השר והשר לביטחון הפנים כאחד, בהסכמת שר המשפטים", כלומר שרי הפנים, בטחון הפנים והמשפטים יגבילו את הרשות המקומית וימנעו חקיקה מופרזת בתחום זה.
לא ברור אם נכון לכתיבת שורות אלו קבעו השרים המכובדים כללים ביחס לחוקי עזר בנושאים אלו אולם למי שהדבר רלוונטי בהחלט יש מקום להתחיל לבחון כיצד ניתן לעשות שימוש בסעיף חוק חדש זה כדי להגביר את יכולת האכיפה של הרשות המקומית בתחומים כה חשובים לתושב וזאת גם ברשויות בהן לא פועלת יחידת אכיפה (שיטור) עירוני, בפרט בתקופה סוערת זו.
